החלטה בתיק ע"פ 8399/12

            לפני בקשה לעיכוב ביצוע רכיב המאסר שהשית על המבקש בית המשפט המחוזי מרכז (השופטים מ' פינקלשטיין, ל' ברודי, ו-ר' אמיר) בתפ"ח 18326-11-11 מיום 23.10.2012, וזאת עד להכרעה בערעורו של המבקש. המבקש הורשע בעבירה של ביצוע מעשים מגונים בקטינים במספר הזדמנויות וכן בעבירה של ביצוע מעשים מגונים בקטין בנסיבות של אינוס. בגין עבירות אלה הושת של המבקש עונש מאסר לריצוי בפועל בן 20 חודשים (בניכוי ששה ימי מעצר) וכן מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

עובדות כתב האישום המתוקן

1.         כתב האישום כנגד המבקש כלל שני אישומים. לפי האישום הראשון, החל משנת 2009 או בסמוך לכך, במספר הזדמנויות, פנה המבקש לילדים בגילאי 11-10 בעת שהיו לבדם ברחוב או בחדר מדרגות, קשר עימם שיחה וליטף את ישבנם מעל בגדיהם ואת לחייהם, הכל לצורך סיפוק, גירוי או ביזוי מיניים. במעשים אלה ביצע המבקש מעשים מגונים בקטינים שטרם מלאו להם 14 שנים. בגין מעשים אלה יוחסה למבקש עבירה של מעשים מגונים, לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), יחד עם סעיף 345(א)(3) לחוק.

בהתאם לאישום השני, במהלך שנת 2011, במועד הסמוך לחג הפסח בשעה 07:30, הבחין המבקש בקטין, יליד 1997, כשהוא הולך ברחוב. המבקש הלך אחרי הקטין עד שנכנס לחדר המדרגות בבנין מגוריו. הקטין, אשר הבחין בכך שהמבקש הולך אחריו, פנה למבקש ושאל אותו "מדוע הוא עוקב אחריו". המבקש שאל את הקטין בתגובה "מדוע הוא משוחח עם ערבים", וזאת מאחר שראה אותו קודם לכן משוחח עם פועלים, ובהמשך שאל את הקטין "אם משעמם לו ואם הוא רוצה לשחק איתו כדי שלא יהיה לו משעמם". הקטין השיב למבקש כי הוא עולה הביתה, או אז אחז המבקש במותניו של הקטין, הלך איתו לכיוון המקלט, נשכב על הרצפה, השכיב את הקטין עליו, ליטף את גבו מתחת לחולצה, הכניס את ידו מתחת לתחתוני הקטין, מישש את אבר מינו ונגע בישבנו ובאיזור פי הטבעת שלו. במהלך האירועים המתוארים לעיל ניסה הקטין לקום וביקש מהמבקש שיניח לו, אך המבקש המשיך לאחוז בו. במעשים המתוארים לעיל, ביצע המבקש בקטין מעשה לצורך גירוי, סיפוק או ביזוי מיני וזאת ללא הסכמתו. בגין מעשים אלו יוחסה למבקש עבירה של מעשים מגונים, לפי סעיף 348(ב), יחד עם סעיף 345(ב)(1) לחוק.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

2.         ביום 22.5.2012 הרשיע בית המשפט המחוזי (השופטים מ' פינקלשטיין, ל' ברודי, ו-פרופ' ע' גרוסקופף) את המבקש, מכוח הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, בביצוע מעשים מגונים כמפורט לעיל. באת-כוח המאשימה הבהירה כי אין הסדר לעניין העונש, אך כי בכוונתה לעתור לעונש מאסר. באי כוח הצדדים נתנו הסכמתם לשינוי המותב לישיבת הטיעונים לעונש. בדיון שהתקיים ביום 24.9.2012 לפני המותב החדש הודיעה באת-כוח המאשימה כי המאשימה תעתור לעונש ראוי של שנתיים מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי מוסכם בסך של 50,000 ש"ח למתלונן באישום השני. שירות המבחן הונחה על ידי בית המשפט המחוזי להכין תסקיר אודות המבקש ותסקיר קורבן אודות המתלונן באישום השני.

3.         לפני בית המשפט המחוזי הונח תסקיר שירות מבחן בעניינו של המבקש. מן התסקיר עלה כי המבקש הינו כבן שלושים, משתייך למגזר הדתי, גרוש - על רקע האישומים דנן, ללא ילדים. שירות המבחן העריך כי המבקש סובל מסטייה מינית מסוג פדופיליה. שירות המבחן התרשם כי המבקש הינו אדם סגור, מופנם, בעל יכולות אישיות מצומצמות והערכה עצמית נמוכה. בתסקיר שירות המבחן צויין כי המבקש נטל אחריות לביצוע העבירות, הביע חרטה והבין את הפגיעה שגרם לקורבנות. כמו כן, צויין בתסקיר המבחן כי המבקש פנה לקבלת טיפול בעמותת "שלום בנייך" עוד בטרם מעצרו וכי לאחר שחרורו למעצר בית בתנאים מגבילים השתלב בקבוצה טיפולית ייעודית בשירות המבחן. שירות המבחן תיאר בתסקיר את שיתוף הפעולה המלא והחיובי של המבקש בהליך הטיפולי, אך גם כי הוא מצוי בשלבים ראשונים בלבד של הטיפול וכי לאור אופיו המופנם, השתתפותו בטיפול פסיבית ואיטית. לאור האמור, העריך שירות המבחן כי מדובר במקרה עם רמת סיכון גבוהה וכי המבקש זקוק למסגרת טיפול אינטנסיבית. לפיכך, הומלץ לדחות את הדיון בעניינו בארבעה חודשים במהלכם ישתלב בטיפול אינטנסיבי במרכז יום לעברייני מין.

יצויין כי תסקיר קורבן העבירה לא הונח לפני בית המשפט קמא בסופו של יום.  

4.         במסגרת הראיות לעונש, הוגשה מטעם ההגנה חוות דעת פסיכולוגית-קרימינולוגית מאת ד"ר נמרוד שני וד"ר ענת סולומון אשד. בחוות הדעת נמצא כי המבקש הינו בעל קווי אישיות לא בשלים ומאופיין במצב רוח דכאוני כרוני ברמה מתונה. כן נמצא כי המבקש הינו אדם מופנם בעל קווי אישיות הימנעותיים. להתרשמות עורכי חוות הדעת, הפגיעה בקורבנות נעשתה על רקע לקויותיו האישיותיות של המבקש, משיכתו המינית הסוטה וחוסר הבשלות שלו. צויין כי המבקש אינו מבין עדיין לעומק את מהות הפגיעות והשלכותיהן וכי ראוי שהוא יקבל טיפול הולם ואינטנסיבי בהקדם האפשרי. עורכי חוות הדעת עמדו על החשיבות הרבה של המשך קבלת טיפול כאמור, הן למניעת הישנות עבירות והן כמענה לקשייו החברתיים והאישיותיים. לאור האמור, הצטרפו עורכי חוות הדעת להמלצת שירות המבחן להפנותו לטיפול במרכז היום לעברייני מין.

מטעם ההגנה העיד שכנו של המבקש וחברו ללימודים בישיבה, אשר סיפר כי המבקש מרבה לעזור לזולת ותיאר את הנכונות בקהילה לסייע לו. בנוסף, העיד דודו של המבקש, שסיפר על רצונו ונכונותו של המבקש להשתקם ועל החשש כי מאסרו יפגע בהליך הטיפולי. עוד הוגשו מסמכים שונים ובהם: מכתב מאת המבקש בו נטל אחריות על מעשיו והביע חרטה ורצון להמשיך בהליך הטיפולי; מכתב מאימו של המבקש בו ציינה כי הוא עוזר לזולתו וכי משפחתו תומכת בו; מכתב מקרן "עזרת ישראל" שמבצעת חלוקת מזון למעוטי יכולת בה התנדב המבקש משך שלוש שנים ומכתב מיו"ר עמותת "זכרון מנחם" לסיוע לילדים חולי סרטן ומשפחותיהם בה עבד המבקש בעבודות משרדיות.

5.         במסגרת הטיעונים לעונש, הדגישה המאשימה את מדיניות הענישה המחמירה בעבירות מין נגד קטינים, את הצורך בהרתעה ואת הנזק הנפשי החמור שנגרם למתלוננים, ילדים רכים בשנים. כן ציינה המאשימה כי הנסיבות לקולא בעניינו של המבקש נלקחו בחשבון במסגרת הסדר הטיעון. בא-כוח המאשימה הפנה לפסיקה לפיה רמת הענישה במקרים דומים נעה בין שנתיים לשלוש שנות מאסר. מנגד, ביקש בא-כוח המבקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולאפשר למבקש להמשיך את ההליך הטיפולי, וזאת במשך ארבעה חודשים, בטרם ייקבע גזר דינו. הודגש כי המבקש פנה ביוזמתו לטיפול עוד טרם מעצרו, הביע רצון להשתקם ומשתף פעולה בטיפול באופן מלא וחיובי. בנוסף, הודגש כי המבקש נטל אחריות על מעשיו, הביע הבנה ביחס למשמעותם והחל להביע אמפתיה לסבלו של המתלונן. בא-כוח המבקש הפנה לפסיקה בה אימצו בתי משפט את המלצת שירות המבחן ואפשרו לנאשם להשתלב בטיפול וכן לפסיקה בה הושתו עונשים של מספר חודשי מאסר בעבודות שירות.

6.         בית המשפט המחוזי עמד תחילה על כניסתו הצפויה לתוקף של חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012, המעגן את עקרון ההלימות בין חומרת מעשי העבירה והאשם לבין העונש ובחן ברוח עיקרון זה את עניינו של המבקש. בהמשך, עמד בית המשפט על נסיבות ביצוע העבירות שבהן הודה המבקש, שכללו מספר מעשים כנגד קורבנות רכים בשנים, הסלמה שבאה לידי ביטוי באישום השני ונזק נפשי לקורבנות. בנוסף, עמד בית המשפט על מדיניות הענישה המחמירה בביצוע עבירות מין בקטינים. לבסוף, ציין בית המשפט את יתר הנסיבות הרלבנטיות בעניינו של המבקש, לרבות שיתוף הפעולה מצידו בחקירתו, הודאתו, הבעת החרטה, עברו הנקי, נסיבותיו האישיות ותרומתו לחברה. כן ציין בית המשפט את מסוכנתו המינית הגבוהה של המבקש מחד, וההליך הטיפולי בו החל מאידך. על רקע האמור, הוחלט לכבד את הסדר הטיעון אך לא לאמץ את "הרף העליון" של הענישה המוצעת. לפיכך, הורה בית המשפט להשית על המערער עונש כדלקמן: מאסר בפועל למשך 20 חודשים, בניכוי ששה ימי מעצר; מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, והתנאי שהמבקש לא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה לפי סימן ה' לפרק י' של חוק העונשין וכן תשלום פיצוי למתלונן בסך של 50,000 ש"ח.

תמצית נימוקי הבקשה

7.         המבקש - באמצעות בא כוחו, עו"ד דוד הלוי - עותר לעכב את עונש המאסר שהושת עליו עד להכרעה בערעורו. לטענת המבקש, דחיית הבקשה לעיכוב הביצוע למעשה תייתר את הדיון בערעורו ותביא לתוצאה אותה הוא מבקש למנוע, היינו קטיעת ההליך הטיפולי. זאת, בפרט נוכח משך תקופת המאסר (20 חודשים) שאיננה ארוכה. לטענת המבקש, סיכויי הצלחת הערעור בעניינו טובים. בתמצית, טוען המבקש בערעור כי המדובר במקרה ייחודי בו האינטרס הציבורי מחייב להורות על טיפולו במרכז יום בטרם יושת עליו עונש מאסר. בגדר כך, מדגיש המבקש כי פנה לקבלת טיפול ביוזמתו עוד בטרם מעצרו, כי שיתף פעולה בצורה גלויה וכנה בחקירותיו וכי למרות מצבו הכלכלי הסכים לשלם פיצוי משמעותי למתלונן. לחלופין, טוען המבקש כי העונש שהושת עליו אינו מעניק די משקל לנסיבותיו האישיות, ובכלל זה לעברו הנקי, הודאתו והחרטה העמוקה שהביע, הימצאותו במעצר בתנאים מגבילים משך תקופה ממושכת, הטלטלה האישית שחווה בשל האירועים וההרתעה שיצר ההליך המשפטי בעניינו. בנוסף, לטענת המבקש, לנוכח העובדה שהיה נתון למעצר בית בתנאים מגבילים במשך קרוב לשנה, תוך שמירה דווקנית על תנאי שחרורו, הרי שהתועלת בעיכוב הביצוע עולה על הנזק שייגרם בדחייתו.

תגובת המשיבה

8.         לטענת המאשימה - באמצעות בא כוחה, עו"ד שמואל הרבסט - דין הבקשה להידחות. המאשימה טוענת כי סיכויי הערעור נמוכים. לטענתה, ההליך הטיפולי בו החל המבקש מצוי בראשיתו והשיקולים לקולא בעניינו נשקלו כולם במסגרת הסדר הטיעון ובמסגרת העונש המקל שהוטל עליו. המאשימה מציינת כי המבקש יוכל להמשיך בהליך הטיפולי גם במהלך מאסרו וכי תקופת המאסר אינה כה קצרה באופן שמייתר את הערעור. כמו כן, מדגישה המאשימה את האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של עונשי מאסר.

דיון והכרעה

9.          לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ולאחר שהאזנתי בקשב רב לטענות הצדדים בדיון שנערך לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

10.       בית משפט זה התווה את אמות המידה לבחינת לעיכוב ביצועו של עונש שהושת על ידי הערכאה הדיונית בע"פ 111/99א שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן: הלכת שוורץ) ומאז שב על הלכה זו פעמים רבות. בהתאם להלכת שוורץ, נקודת המוצא הינה כי יש להורות על ביצוע מיידי של העונש, אולם לבית המשפט שיקול דעת להורות על עיכוב ביצועו. הטעם להלכה המעדיפה, ככלל, ביצוע מיידי של גזר הדין נעוץ באינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית של הדין הפלילי. אכיפה מיידית נדרשת גם על מנת להגן על שלום הציבור מפני עבריינים מורשעים שקיים חשש שמא ישובו לסורם או שינסו להימלט מאימת הדין. לכך מתווסף שיקול נוסף הנוגע לאמון הציבור במערכת האכיפה ולאי הנחת המתעוררת מקום בו אדם שהורשע בדין והושת עליו עונש מאסר מהלך חופשי ברחובות. עם זאת, לעיתים קיימים שיקולים מנוגדים אשר מצדיקים את עיכוב ביצוע גזר הדין. כך, כאשר מוגש ערעור על עצם הרשעתו של המבקש. במקרים כגון דא, קיים חשש שמא תישלל חירותו של אדם שלימים יתברר כי הינו חף מפשע. במקרים אחרים, בהם המאסר שהושת על המבקש הינו קצר יחסית, עלול המבקש לסיים לרצות את מאסרו עוד בטרם יישמעו ויוכרעו טענותיו בערעור. לכן, נקבע בהלכת שוורץ, כי בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע על בית המשפט ליתן דעתו בין היתר לסיכויי הצלחת הערעור, לחומרת העבירות והשלכותיהן על מסוכנות המבקש, למשך תקופת המאסר בשים לב למועד שמיעת הערעור וכן לנסיבותיו האישיות של המבקש.